היחסים שלי עם חתולים תמיד היו מורכבים. כשהייתי קטנה אהבתי אותם ואז ברגע אחד כל האמון נעלם כשאצל השכנים, חתול הבית שגודל בהמון אהבה קפץ על האחות הקטנה במשפחה ושרט לה את הפנים באכזריות. הפסקתי להאמין בהם. הייתי בת 10 בערך כשזה קרה. מאז אפשר להגיד שאפילו קצת פחדתי מהם. גדלתי בעין גדי, מקום מרושת חתולי מדרכות ומאז המקרה, כשעברתי ליד חתולים הלב שלי דפק קצת יותר מהר.
התבגרתי, עברתי לבאר שבע (אוניברסיטה), פחות חתולים. 4 שנים של שקט יחסי, אחר כך ראשון לציון, שם קצת יותר חתולי רחוב, למדתי את המסלולים שלהם וידעתי דרך איפה כדאי ללכת.
לפני שנתיים וחצי עברנו לגבעת עדה. מלא חתולים, בכל מקום וגם חתולים שמאמצים אותנו בלי הפסקה – מאחורי הבית, לפני הבית, מתחת לדק (מקום ההמלטה החביב עליהם). מוקפים.
כבר בפעם הראשונה שצילמתי את קרין ושגיא, גיליתי שזה ה-מקום להבין איזו חיה מדהימה זאת. יש להם 3 חתולים (וכלב).
אני יכולה להגיד עכשיו בפה מלא – התאהבתי.
קרין ושגיא – הורים מקסימים ומרגשים שמאמינים שאפשר לגדל ביחד ומאפשרים הרמוניה טבעית של בעלי החיים והילדים.
לפני כמה ימים צילמתי אותם בפעם הרביעית. ואז קרה הקסם הזה:
כשרואים רגע כזה – אי אפשר שלא להתאהב. גם באלמוג וגם בעדינה (את קרין אני כבר אוהבת ממזמן).
הנה עוד כמה רגעים מהמפגש אצלהם בבית:
והנה כמה תמונות מהמפגש יומיים לפני הלידה 🙂
כל כך כייף שהם בוחרים לחזור אליי בכל הרגעים המרגשים שלהם ומפקידים בידיי את המשימה הכה חשובה, לתעד את הסיפור שלהם.
אם גם אתם רוצים שאתעד את הסיפור שלכם,
מוזמנים לכתוב לי ataramoshka@gmail.com
אמא. צלמת. מיילדת 