בשניה אחת מאוד ספונטנית, פרסמתי תמונה שלי עם כיתוב שלא משתמע לשני פנים. לא תכננתי את זה. הלב לקח אותי לשם. פתאום.
בפוסט שכתבתי לפני כמעט שנתיים ( לא תאמינו אבל זה קרה ! ) סיפרתי על ההריון של עופרי אחרי שילדתי. הפתעתי הרבה אנשים "מה היית בהריון?" כך היה גם עם ההריון של יעל ועילי (לפני 9 ו 8 שנים בקירוב).
לא הרבה אנשים יודעים מה *באמת* עובר על כל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו בוחרים מה לשתף ואת מי. לא הרבה אנשים יודעים את כל חלקי הפאזל המורכב הזה של החיים.
חלק מההריונות שלי עוברים להם ככה בשקט בשקט ואז לידה אדירה ואושר גדול עד כדי לא יאומן שהפלא הזה באמת קרה.
לא. אני לא מאמינה שזה קורה עד שזה באמת קורה.
וזה לא תמיד קורה.
המקצוע שלי והחיים לימדו אותי טוב טוב שלא כל אהבה מסתיימת בהריון ולא כל הריון מסתיים עם פלא הבריאה.
הפעם – זה שונה. למה? לא יודעת.
אמא.צלמת.מיילדת. ככה נקרא הבלוג שלי. מקווה שהוא ישאר פה לנצח ויזכיר לי מחשבות שבחרתי לשתף.
וכעת האמא הופכת לאמא במשרה מלאה.
הצלמת נאלצת לספר לכל הלקוחות שבחודשים הקרובים היא לא פנויה.
והמיילדת יצאה להפסקה.
וכמו שחלק מכם איחלתם לי בפוסט הספונטני ההוא בפייסבוק – "שיהיה משעמם".
זה כל מה שאני רוצה.