מ י י ל ד ת

הכל התחיל לפני כמה חודשים כשגרנו בראשון לציון.

חברה טובה שלי מעין גדי , מוריה, סיפרה לי שהיא בהריון. ואני איילד אותה.

שתבינו, אני אז הייתי בהריון, גרה בראשון לציון, עובדת באסף הרופא. מוריה גרה בעין עירון. מקום טוב באמצע בין כרכור לגבעת עדה. אמרתי לה מה שאני אומרת לרוב החברות שלי שמבשרות על הריון ומודיעות שאיילד אותן – "אם תלדו בבית אבוא ליילד". אני אומרת זאת כמובן בצחוק אך רק כדי להמחיש את הסיכוי (שלא קיים) שאני. זאת. שאיילד. אותן.

מפה לשם 1 – הגשמנו חלום ישן שלי. בית עם גינה. לאן נעבור? לגבעת עדה. ברור. מקום מושלם. נופים עוצרי נשימה, בין מטעי נקטרינות לכרמים שאין להם סוף וקהילה.

ילדתי את עופרי. וכך עברנו, משפחה מרובת ילדים ושמחה לגבעת עדה.

עכשיו מוריה נכנסת לתמונה שוב- "הנה עכשיו את גרה קרוב אז *את* תיילדי אותי".

אבל אני בחופשת לידה ובכלל לא עובדת עדיין אז כנראה שרק אם תלדי בבית אבוא 🙂

מפה לשם 2 – התקבלתי לעבוד כמיילדת בהלל יפה.

יום שני, 30.5.16 6:30 בבוקר – אני יוצאת מהבית ובדרך החוצה זה מה שאני רואה:

בדרכי לאוטו מעלה סטטוס לפייסבוק בזו הלשון:

"יום שמתחיל ככה ביציאה מהשער של הבית וממשיך בחדר לידה חייב להיות טוב"

לאחר מספר דקות אני רואה הודעה ממוריה "בוקר טוב👏🏼👏🏼👏🏼 נראה לי שבקרוב נצא להלל יפה"

מפה לשם 3 – יש לי צמרמורת שאני כותבת את זה, חושבת על זה ונזכרת ברגעים האלה אבל הנה מה שקרה:

אני, עטרה, מיילדת, הייתי שם כדי קבל את מוריה, אלדד והתינוקת החדשה לעולם.

מה הפרחים האלה ידעו שאני לא יכולתי לתאר?!

כמה דברים היו צריכים לקרות כדי שהכל יתנקז לרגע אחד מושלם ואקבל אל כפות ידיי את הבת של מוריה ואלדד.

מודה על כל הטוב שהגיע אליי, על הזכות להיות במקום הזה, שאין שני לו.

תודה לכם מוריה ואלדד שנתתם בי את האמון המלא שלכם.

תודה לצוות הנפלא בחדר לידה של "הלל יפה" שגרם לכניסה שלי לעבודה להיות כל כך טובה, מכילה מקצועית ועוטפת.

שלב ההוכחות:

תמונה בהפתעה 🙂

אהבה שאין לתאר

חיבור מהרגע הראשון

סלפי מלא התרגשות !