לא תאמינו אבל זה קרה !

לא יצא לי לכתוב כבר הרבה זמן. אבל זה לא שלא קרה כלום. קרה הדבר הגדול מכולם! נולדה לי תינוקת. ליעל ועילי נולדה אחות. אבא'שלהם הפך אבא ל 3 !

אני לא מאמינה גדולה ב"עיניים" ובאמונות תפלות למיניהן אבל הפעם הורדתי תדר. לא סתם. מעט מאוד יודעים מה עברתי בשנים האחרונות. אולי יום אחד ארגיש בשלה ואספר גם על זה. כך קרה שכמעט אף אחד לא ידע מה מתהווה אצלי החל מפברואר האחרון, שאז, הייתי בסיומו של קורס המיילדות, לומדת למבחנים ממשלתיים, עובדת בבית החולים, מצלמת לקוחות מהממים. המשכתי כרגיל. לא דיברתי, לא הראתי. כמעט התפוצצתי מרוב דאגה. כן, גם שמחה והתרגשות. אך הדאגה כיסתה את הכל.

עברו הימים, שבועות, חודשים, שמירת הריון משבוע 24 ואז עוד הרבה בדיקות לא צפויות (לא לדאוג כולן היו תקינות),  VENOFER לוריד ב 8 מנות קצובות ולא רואה את הסוף.

הימים עברו ומשבוע 36 הרגשתי שמספיק. העניין מוצה וסופיה (כך קראנו לה כשהיתה עוברית) יכולה לצאת. אך היא החליטה שממש לא. בדקתי תנועות 9573559 פעמים ביממה. הדאגה שיתקה אותי עד כדי חוסר יכולת לעשות שום דבר אחר מלבד להיות מרוכזת בתנועה הבאה ולקוות שאולי בדקה הבאה היא תחליט להגיח לאויר העולם היפה והמורכב (<– את זה לא גיליתי לה) שלנו. עוד יום ועוד יום והגיע יום שבת 7/11/15 – לא הרגשתי תנועות. מיון. מוניטור. הערכת משקל אסטרונומית (3,800 ק"ג), מחשבה שאולי היום זה היום.

לא. "תחזרי ביום שני".

9/11/15 – בוקר. מיון. מוניטור. תנאים. ירידת מים. הסבלנות נגמרה. זה יקרה.

זה קרה.

14:59 – עופרי הגיחה לאויר העולם. כמה חיכיתי לה. לידה מדהימה כאילו נלקחה מפרק בספר כלשהו לתיאור הלידה הכי מושלמת שיכולה להיות,  3,410 ק"ג של טוהר. טונות של דאגה ואי שקט שהוסרו ממני.

אחרי 39 שבועות ו5 ימים (שברה את השיא של המשפחה) אפשר לנשום.

להיות.

להצטלם.

לגלות.

להרפות.

לחוות

ולחיות.

מצטערת בפני כולם – אלה שלא עניתי להם לטלפון, הלקוחות הפוטנציאלים שרצו שרק אני אצלם אותם והפניתי לצלמות אחרות, התינוקות שנולדו באסף הרופא ולא טיפלתי בהם כי הייתי בשמירת הריון,החברים שגדלו איתי מגיל אפס וגילו רק אחרי הלידה שהייתי בהריון וכל מי שאולי פגעתי בו בדרך.

מעכשיו אהיה פה יותר. אכתוב ואשתף בכל החוויות מהיותי אמא.צלמת.מיילדת.

וכמה תמונות כי ברור שאי אפשר בלי:

תודה לאחותי ענבל מור על התמונות בהן אני מצולמת ולחברתי שושי שרעבי על עזרה בסשן ניו בורן מדהים.

 


4 מחשבות על “לא תאמינו אבל זה קרה !

  1. עטרה יקרה
    את מוכשרת בידייך בליבך בשכלך ובמילים שאת כותבת.
    מאחלת לך רק טוב ואושר.

    שרון בר שביט
    חברתך לקורס

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s